מכתב מארח בן נתן, המכונה גם מסאפר בן והב, מאלכסנדריה אל אחיו אברהם בן נתן השביעי בקהיר. תאריך משוער: 1094–1111. אברהם היה מקורביו של הנגיד מברך בן סעדיה. במכתב מדווח ארח על מהומות חמורות באלכסנדריה ועל תגרה שכרותית שהסתיימה רק בהתערבותו של ראש המשטרה (הואלי), אף שהוא עצמו מאשים את הפלג היריב בכך שהזעיק את הואלי — בנוסף לכך שהתגרה השכרותית ממילא משכה את תשומת לבו. הכותב משבח את המֻקדם המקומי שהצליח לחלץ את המעורבים בתגרה. הוא גם מתלונן על יחס פטישיסטי בלתי הולם כלפי צווים רשמיים, ומרוב מורת רוח מהתנהגות אחיו היהודים הוא מגיש עליהם תלונה למושל, פח'ר אלמלכ. לתועלת אחיו הוא מוסיף שהדרך הנאותה להביע יראת כבוד כלפי צו היא, כידוע לכול, לנשק אותו ולהניחו על העיניים — כפי שנוהג המושל עצמו. אבל "היהודים", הוא מתלונן, "מסתובבים איתו ממקום למקום" ו"מנופפים בו כאילו היה דגל". יש במכתב גם התייחסות חטופה למחלתו של הכותב ("אספר לך על כך כשתשוב רוחי מן המחלה הזו", בשורה 1 של הצד השני). סביר להניח שהוא מייחס את מחלתו לאירועים המתוארים במכתב (וקד לזמני מנה מלזם), אף שפרנקל מבינה את המשפט כמתייחס פשוט לעניין כלשהו המוטל עליו.
תרגום לעברית
צד א, T-S NS J24a — טקסט ראשי
[...] עד עכשיו [...] אליו [...] נפתחה
[...] אצלו הוא אדוני הממחה רבי חייה שמ' צור
[...] בריאות; הודעתי לו זאת. וסיבת השורות האלה היא שכאשר
[...] שהייתי בו ידמך והיה מ[...] והיה אצלו במקומו ביום שבת סעודה
הכבידו עליו ב[...] בלילה. ובן צאלח אלחזאן היה נוכח,
והעידו על רב חייה הממחה עדים, ושלח את בנו ובן אחותו ושוליה אל מנצו[ר] הד[יין]
[...] עד שיצאו עליהם כמאה איש מסתתרים והתקוטטו עמם, וחתן הממחה היה עם החבורה
[...] וכולם היו שיכורים. התעלף אחד מהם וצעקו סביבו "אָה, נהרג!" והתאספו האנשים //[...] החזן, כיוון שהמהומה הייתה על פתחו, וברח לתוך הפרוזדור//
ובא [...] התפזרו והתאספו [...] הייתה מהומה קשה. ובא הואלי, ולולא השגחת האל יתעלה
ובאה מאת האל יתעלה — יאריך ימיו — הייתה מהומה גדולה בהלשנתו לסולטאן. ואילו //ה//יה ב//עיר מוקדם//
אחר זולת זה, לא היה עולה בידו לעשות מה שעושה המוקדם הזה: תופסים חבורה ומכניסים אותם לכלא, בא //ומוציא אותם//
בלי הפסד של פרוטה. הבורא יתעלה יאריך ימי מי שבזכות אשרו חיה העדה הזאת. ואילו זה ש
עלה [...] העושק, ואף שנהג עמם בכל טוב, גמלו לו רעה בכך שעלו והלשינו
עליו [...] אני נוכח [...] בכל המהומה וב[...] ובכל מה שעשו, והם מכלל
המלשינים. ולא נלקחו אל הסולטאן אלא בגלל הלשנתם עליו וצעקתם בלילה.
[וכאשר...] מכלל אלה שנכנסו אל האמיר עם הממחה שמ' צ' וביקשנו
[...] אלא מה שכבר נעשה [...]. ואילו הייתה המהומה הזאת
תחת [...] לא ת[...] האל יתעלה ישלים בו
ויקרן ימיו לימי הגואל [...] אמן כן יהי רצון [...]. וכאשר היה יום שני, התשיעי
בחודש כסליו, הגיעו וסיפרו [...] וציינו שיש עמם מכתב אדוננו שר השרים ירום הודו,
והחלו לאסוף אספה אחר אספה ולהניף את המכתב, ועמם הרשעה, הכלבה הנאטיפאנית, ומסתובבים
בשווקים ובבתים, עד שהדבר קשה עלי. הלכתי אל הואלי וביקשתי ממנו מה ש
שוליים ימניים של צד א
כבר נהג המנהג שיישלח
כתב [מלכותי] אל בית הכנסת
שוליים עליונים של T-S NS J24b, צד א
כדי לקיים את פקודותיו
הנכבדות, ושייעקר זכרו
מן השווקים והרחובות, שכן אילו
היה זה כתב מן ההדיוט, לא היו נוהגים בו כפי שנהגו.
וכתבו הנכבד, כאשר יגיע אל
אדוני פח'ר אלמלך (=פאר המלוכה), יאדיר אלוהים את ניצחונו,
הוא ינשק אותו וישימו על עיניו,
והיהודים יעבירוהו ממקום למקום.
הודעתי לו את זאת כדי שיעשה בו כפי
שיראה לנכון, ושלום.
צד ב
וכבר הוטלה עליי חובה מטעמו כאשר אכתוב שאודיע עליה, אם ירצה השם, ברגע שתירגע נפשי מן המחלה.
שלא יקצר בכל אשר יעשה עמו. כבר האשמתי אותו בעניינו של סלימאן בן אלסלמי, עד שהתברר לי
עוולו כלפיו, ומה שהעמיס עליו מן הרעה [...] והגויים //האסמאעיליים// והם שונאים, ולולא השגחת הבורא, לא
היה לו קיום עמם [...] אני מנשק את ידיו ואת ידו של אדוני אבו אלחסן הבה [...]
ישמרהו אלוהים [...] כל מי ש[...] וינשק את //ידי// הוד קדושת אדוננו
שר השרים תכון מלכותו [...] אדוני הראיס (=הראש) אבו אלביאן, ישמרהו אלוהים, ושלום.
ואם יש צורך, כבּד אותי בו, ואל תפסיק את חדשותיך אליי, ואת ענייניו וכל מה
שאתה עוסק בו, שכן ליבי — הבורא עֵד — עמך ועם מי שאיתך, ואני מבקש ממנו לייחד את כל
הידידים בשלום הגמור.
לכבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא אברהם
חמדת הישיבה ישמרהו דגול מרבבה
בן כב ג קד מר ור נתן השביעי בחבורה
מודה על חסדה ורוב
טובותיה, אח בן ר'
נתן נ"ע, אחיה
צד א, T-S NS J24b — הטקסט הראשי
תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו
שלום ממרומים כנחלי ימים וחסד ורחמים מלפני שוכן מעונים יחולו ויוכללו ויובלו
על ראש כב' גד' קד' מר' ור' אברהם חמדת הישיבה ישמרהו דגול מרבבה ויחיה חמודו
[...] וישמע בעדו כל שאלה ותפלה אמן וכן יהי רצון וכאשר
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Miriam Frenkel, The Compassionate and Benevolent: The Leading Elite in the Jewish Community of Alexandria in the Middle Ages (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, 2006)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.