מכתב מבו עלי בן בו עומר, השוהה במצרים העליונה, אל בני משפחתו — בנו או אולי אחיינו אבו אלמחאסן ואשתו או אחותו — הנמצאים ככל הנראה בפוסטאט. כתוב באותיות ערביות. התיארוך משוער לסביבות שנת 1167 לסה"נ. השולח מוכר גם ממכתב נוסף. במכתב זה הוא משבח את חלפון בן מצמון (המכונה כאן ח'לף בן מצמון) על העזרה שהושיט לו לאחר שנושל מכל רכושו בידי הע'וז (יחידה סלג'וקית), ועל ההזמנה שקיבל לעדן, שממנה התעתד להמשיך להודו. חלפון אף דאג לאישה צעירה ממשפחת השולח, שגורשה על ידי בעלה בעדן, אבו עמראן, אשר התאסלם. המידע מבוסס בעיקרו על מהדורת גויטיין ופרידמן.
תרגום לעברית
שאקר איאדיה (מודה על חסדיו)
בו עלי בן בו עמר.
בשם האל הרחמן והרחום.
מכתבי — יאריך האל את חיי הוד מעלת אדוני השיח' הנכבד מכל, האדון, ויתמיד
את סיועו לו, את מעמדו הרם, דרגתו הגבוהה ומקומו הנישא, ואל ימנע ממנו
את מתת ההצלחה העליונה, וידכא את המקנאים בו וישמיד את שונאיו! — בא לדרוש בפרטי
מצבו וחדשותיו ומהלך ענייניו — יַנהיגם האל, יתעלה שבחו, כפי
בחירתו וישיג את יעדיו! ואילו באתי לפרש חלק ממה שאני חש
מגעגועים וכיסופים אליו, לא היה בכוחו של מכתב להכילו ולא בכוחו של דיבור לחבקו.
אלא שאני מתפלל אל מי שאדירים כוחו והגנתו, שיזכני
במהרה להתאחד עמו במיטב הנסיבות ובשלמות התקוות הנעלות ביותר,
בקרוב בעזרת האל יתעלה. ולידיעת הבן היקר — יְאַ[מצו האל יתעלה?] —
שכתבתי להם מספר מכתבים ולא הגיעני מהם מענה, אך [אני]
יודע את חדשותיהם — אך שומע אותן רק מאנשים (אחרים). ואשר למצב שבו אני שרוי,
דהיינו מיעוט הרכוש שבידי, אין זה דבר שניתן לתארו, מרוב מצוקת הלב
ומיעוט מה שבידי. ונשארתי נבוך במצבי, עד שהגיעו אלי מאת
השיח' ח'לף בן מצ'מון שלושים דינר, ששיגר עמו השיח' אבו אלעלא בן
אבי נצר, והוא מאיץ בי לצאת למסע. וקניתי את הצריך
לצידה לדרך, ואז פשטו הע'ז (הגֻ'ז) ושדדו את מִניה, ויצאנו ערומים בלי
כיסוי, ונשארתי ולבנה תחת ראשי, רעב, לן בצער, מרוסק.
תודה לאל, אילו נפשי היתה בידי הייתי מפקירה. והגיע לאבן מצ'מון
מה שאני בו, ושלח אלי מכתבים שבהם אמר: "העציב אותי מה שאירע לך,
קום ובוא אלי". והודיעני מה שאירע לקטנה עם
אבו עמראן, שסבלה עמו קשיים, ולולא האל ודאגת השיח'
שעמד על זכויותיה, — היה הדבר אובד. והגיע ענינם עד השֻלטאן, והתאסלם
אבו עמראן, וגברה הרעה שביניהם, וגירש אותה.
שוליים
ונשארה אצלו במצב הטוב ביותר. לא נותר לי אלא הנסיעה, ונסעתי אל עיד'אב מבוהל ומפחד מן הדרך המבשרת רעות, אך כתב
אלוהים את הצלתי. ועתה אני מתכוון לצאת אל הודו. אלוהים, ישתבח שמו, ישיב את הסוף לטובה. וכל מה ששמעתי על מה שאתם בו, ומצבכם,
הגביר את מצוקת ליבי עליכם.
צד ב
אל תפסיקו את חדשותיכם ממני, שהרי המרחק גדל. הייתי מקווה שנהיה
בעיר אחת עד שיגזור אלוהים את הגזירה המחויבת, עלי או עליכם. בשם אלוהים, בשם אלוהים, אל
תפסיקי (לשון נקבה) את מכתביך ממני, שהרי לא נותר לנו איחוד אלא אם ישיב אלוהים. יחדי לעצמך (לשון נקבה)
את מיטב הברכות הרבות. ולשיח' אבו אלמחאסן את מיטב הברכות הרבות. ושלום.
ואבו עמר מייחד לכולכם את מיטב הברכות הרבות.
כתובת בפינה השמאלית העליונה, כתובה הפוך
הוד מעלת הבן היקר, האדון
אבו אלמחאסן בן אבו עלי, תמיד ברכתו.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.