מכתב מדיין, כפי הנראה מפוסטאט או קהיר, אל חזן ותלמיד חכם השוהה באל-מטריה או בסביבתה

תיאור

מכתב מדיין, כפי הנראה מפוסטאט או קהיר, אל חזן ותלמיד חכם השוהה באל-מטריה או בסביבתה. בערבית-יהודית. התיארוך משוער לסוף המאה ה-13 או למאה ה-14, על סמך כמה נתונים: הביטוי "ראש ישיבתה שלתורה" המתייחס לנגיד המנוח; כתב היד והפריסה המזכירים את מסמכי הנגידים המימוניים המאוחרים (וייתכן אף שנכתב בידי אחד מהם לפני מינויו לנגידות); והתואר "מלכ אלאמראא", שהיה שכיח בתקופה הממלוכית ונדיר או בלתי מוכר לפני כן. אותו כתב יד ואותה עלאמה ("בייי בטחתי") מופיעים במסמך נוסף באותו כתב יד. השולח מבקש התערבות לטובת סאלם, החוכר הממונה על מסי אל-מטריה (צ'אמן). סאלם זה רכש את זכויות חכירת המסים תמורת 40 דרהם נקרה מחוכר אחר בשם נאצר אלג'זאר (הקצב). איש בשם מכארם בן מנצור אלסמאכ (מוכר הדגים) הציע הצעה גבוהה יותר ונטל את החוזה תמורת 60 דרהם נקרה, ובכך הפר גם את שבועתו החמורה של עצמו וגם את פסיקתו של הנגיד הקודם, שאסרה על יהודי לפגוע בפרנסתו ובמחייתו של יהודי אחר בדרך זו. לפיכך הטיל השולח חרם על מכארם בהתאם לפסיקת הנגיד. כעת מאיים מכארם לפנות אל נאצר ולגלות לו שהקהילה היהודית ענשה אותו על שנטל את החוזה מסאלם, דבר שעלול לגרום צרות לקהילה היהודית אם ייוודע ברבים. הנמען מתבקש אפוא להקדים ולפנות אל נאצר ולספר לו סיפור (שרק חלקו אמיתי, כך נראה), שלפיו מכארם הוחרם בשל סירובו להחזיר חוב שהיה חייב לסאלם, וכי מכארם פנה לנטול את חוזה חכירת המסים מסאלם אך ורק בעקבות הסכסוך ביניהם על אותו חוב. (המידע מבוסס על מרינה רוסטו ואלן אלבאום. המסמך נזכר גם בקצרה אצל גויטיין.) בצדו האחורי נעשה שימוש חוזר בדף לרישום חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.