מכתביהודית-ערבית

מכתב משמואל, השוהה בדמיאט, אל אבו אלמפצ'ל הבּת אללה בן פרח', ככל הנראה קרוב משפחה דרך נישואין עם אחותו של הנמען

T-S Misc.28.137

ספריית קיימברידג'

סוג מסמך
מכתב
שפה ראשית
יהודית-ערבית
מקום מוצא
Damietta
ספרייה
ספריית קיימברידג'
אוסף
CUL, T-S

מכתב משמואל, השוהה בדמיאט, אל אבו אלמפצ'ל הבּת אללה בן פרח', ככל הנראה קרוב משפחה דרך נישואין עם אחותו של הנמען. כתב היד עמום במקומות רבים, ולכן חלק ניכר מן הניתוח משוער. שמואל פותח במינימום ההכרחי של דברי נימוסין, וממשיך: "אשר לדברים שהזכרת על המאורעות בדמיאט — התרחשו דברים מכוערים ביותר. הם לקחו את אחותך אל ה-חוג׳רה (מעין צריף או קסרקטין?), ואחר כך הביאו אותה אל המתחם המנהלי (דאר אלאמארה), והביאו סל כדי להושיבה בתוכו ולהכותה. הפצרתי והפצרתי (? lam azal ashḥad — פועל שנוהגים בו לגבי מבקשי צדקה, ואולי הכותב נוקט במשמעות העברית: לשחד) עד שריחם האל והחזירו אותה אל ה-חוג׳רה בלי לומר לה מילה. לא חדלתי... עד שהוצאתי אותה מן ה-חוג׳רה אל בית הלאל. הלאל ערב עבורה לאחר תקופה של מעצר בית (? baʿd an aqām mudda fī l-tarsīm), והפסיד 13 דינר. הם מכרו את כל אשר היה בבית ולא הותירו דבר בשווי חצי דירהם ולו. לקחו את כלי הנחושת של אחותך ומכרו אותם. לא היה איש קשה מן המזכיר של ראש המשטרה (ואלי) בדמיאט, המפקח על ענייני הירושה. שלחתי לו 10 מטבעות זהב באמצעות אבו אלעלא מסלם." השורה הבאה סבוכה ומזכירה משהו הקרוי "כותב אלסלטאן". בנקודה זו עובר הכותב להפצרה בנמען שיעשה כל מאמץ להגן על אינטרסי משפחתו ואינטרסי הכותב עצמו: "לך אל האמיר סיף אלדין, ואל בעל הבית, והיפגש עם אדוננו הרב (סיידנא אלראיס). שילך וייפגש עם כל האמירים ויעלה את העניינים הללו הנוגעים לך ולי." כמו כן עליהם ללכת אל אלאמיר אלטהיר (? אלטהיר. קיים קאדי בעל אותו כינוי במסמך ערבי אחר, אך אפשר שמדובר באלט'היר). התוכן בעבר השני של הדף נעשה סתום עוד יותר. הכותב אומר לנמען שאל יחסוך תשלום מסוים, "שכן האמיר פח'ר אלדין הבטיח לי כל טובה שבעולם. הוא גמל עמי חסד מעבר לכל תיאור. הוא אינו נוטל פרוטה; אחרים כן." אחר כך בא קטע עמום נוסף: אולי הכותב קיבל מן האמיר הלוואה של 30 מטבעות זהב שנדרשו לו לצורך שוחד (shaḥadtu bihā, אותו פועל שהופיע בתיאור ההכאה). לאחר מכן חוזר הכותב לתאר כיצד רוקן הבית עד תום, ואף מסמר לא נשאר בו. לבסוף הוא מספר את האירוע שגויטיין תיאר כך: "בדמיאט, נמל הים המצרי, שכן מחסן (מח׳זן) בתוך פרוזדור כניסה (דהליז) [של בית אבו סעד]. שם התגלה כד ובו אלף מטבעות זהב, וכמובן הוחרם על ידי השלטון." גויטיין מזכיר את המכתב הזה בהקשר נוסף: היעדר חלוקה ברורה וקבועה של סמכויות בין ענפי הרשות השופטת וכוחות הביטחון, ולכן אנו מוצאים בדמיאט את משרד ראש המשטרה (ואלי) מטפל בענייני ירושה, שהם בדרך כלל מתחום סמכותם של הקאדים.