ENA 2744.2

תיאור

מכתב מצדוק (בן שמואל או בן יהודה) אבן אלעמّאני באלכסנדריה אל משה בן ע'ליב (הידוע גם כחלפון?) הכהן, "עין העדה פקיד הסוחרים" וכו', בפוסטאט. בערבית-יהודית. מתוארך: י"א בסיון, שנת 159 = 4800 + 159 = 4959 לבריאת העולם = 7 ביוני 1199. החלק הראשון של המכתב מוסר כי "המורדין" שבקהילת אלכסנדריה ניסחו וחתמו על תקנה הקובעת כי לעולם לא יקבלו עליהם מוקדם שאינו יליד מצרים. בכוונתם לשלוח את התקנה לרמב"ם ("רבנו") ולבקש ממנו למנות אחד משניים: הדיין יצחק בן ססון או הדיין שמואל הלוי בן סעדיה. הקהילה מציעה תשלום ראשוני נכבד של 50 דינרים. (ייתכן בהחלט שמדובר באותה תקנה הנזכרת במכתב מברכאת בן אבו אלחסן אל אליהו הדיין סביב 1221, לאחר פטירתו של ר' אנטולי.) החלק השני של המכתב מביא את בקשתו של צדוק ממשה הכהן להשתדל לפני הרמב"ם, כדי שהמוקדם החדש לא ישלול ממנו את משלח ידו בוראקה (כלומר את משרתו כוראק, מעתיק וסופר של שטרות משפטיים). צדוק מבקש שההסדר הקיים יישמר: מחצית עבודות הוראקה לצדוק ומחציתן למוקדם. צדוק מתאונן על מצוקתו הכלכלית הקשה ועל כך שעליו לפרנס שני "בתים", דהיינו שתי נשותיו. אם יאבד את פרנסתו מהוראקה, לא תהיה לו ברירה אלא לנטוש את משפחתו ולעבור לביזנטיון. בסופו של דבר, הרמב"ם לא נשמע לתקנת הקהילה, ובמקום זאת מינה את ר' אנטולי בן יוסף ממרסיי כמוקדם של אלכסנדריה. עם זאת, בקשתו של צדוק התקבלה. אנו שומעים שוב על חלוקת הוראקה בין צדוק לאנטולי בשנת 1216, במסמך אחר. בפתח המכתב נזכר גם אבו אלמפצ'ל אבן נאנו. (המידע מבוסס בעיקר על מאמרו של מ"ע פרידמן על מסמך זה ועל מסמכים קשורים אליו.) הערה: הקטע המשלים את הכתובת אינו מצולם כאן, אך לפי פרידמן הוא מצוי בסמוך באותו תיק.

Princeton Geniza Project description: Letter from Ṣadoq (b. Shemuel or b. Yehuda) Ibn al-ʿAmmānī, in Alexandria, to Moshe b. Ghulayb (aka Ḥalfon?) ha-Kohen ʿAyn ha-ʿEda Paqid ha-Soḥarim etc., in Fustat. In Judaeo-Arabic. Dated: 11 Sivan, 159 = 4800 + 159 = 4959 AM = 7 June 1199 CE. The first part of the letter conveys the information that the "rebels" (המורדין) in the congregation of Alexandria have drawn up and signed a decree (taqqana) stating that they will never accept a muqaddam who is not a native of Egypt. They plan to send the decree to Maimonides ("Rabbenu") and ask him to appoint either the judge Yiṣḥaq b. Sasson or the judge Shemuel ha-Levi b. Seʿadya. The congregation offers a hefty initial payment of 50 dinars. (This decree may well be the same one mentioned in T-S 18J3.15, a letter from Barakāt b. Abū l-Ḥasan to Eliyyahu the Judge ca. 1221 CE upon the death of R. Anatoli.) The second part of the letter conveys ̣Ṣadoq's request for Moshe ha-Kohen to intercede with Maimonides so that the new muqaddam will not deprive Ṣadoq of his profession of wirāqa (i.e., his appointment as a warrāq, a copyist and notary of legal deeds). Ṣadoq wants the present arrangment to continue: half of the wirāqa jobs for Ṣadoq and half for the muqaddam. Ṣadoq complains about his difficult financial straits and that he has to sustain two "households," i.e., his two wives. If Ṣadoq loses his income from wirāqa, he will have no choice but to abandon his family and move to Byzantium. In the end, Maimonides did not heed the taqqana of the community, and instead he appointed. R. Anaṭoli b. Yosef of Marseilles as the muqaddam of Alexandria. Ṣadoq's request, however, was accepted. We hear again of the division of the wirāqa between Ṣadoq and Anaṭoli in the year 1216 CE in the document T-S 10J25.3. The letter also mentions at the beginning Abū l-Mufaḍḍal Ibn Nānū. (Information mainly from M. A. Friedman's article on this and related documents.) NB: The join containing the completion of the address is not photographed here but according to Friedman is located nearby in the same folder. On Goitein's large index card for Moshe Ibn Ghulayb (#00342), he marked its shelfmark as ENA 2740.4.