T-S NS J408 + ENA 2808.6

תיאור

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. מאת אדם לא מזוהה ששמו אולי כרים, ככל הנראה משוהה בזרניח' (במצרים העליונה, ראו שו' 44 בפנים והשוליים הימניים שו' 3), אל אחיו עאזר ואל אמו (או לכל הפחות קרובה מבוגרת) סעוד אשת נסים הכהן, בפוסטאט/קהיר. הכותב מתחלף לאורך המכתב בין פנייה ישירה לעאזר ובין פנייה ישירה לסעוד. הערבית-היהודית טעונה מאפיינים דיאלקטליים מודרניים למדי, וכתב היד מזכיר חלק מהמסמכים היהודיים-פרסיים המאוחרים. השולח מבלבל לעיתים תכופות בין עיצורים נחציים ובלתי-נחציים (למשל ק ו-כ, או ט ו-ת) ונוקט כתיב חריג לאורך כל המכתב (למשל "זכות" נכתב "סכות"); נדרש מחקר נוסף כדי לקבוע אם זוהי הנורמה במכתבי הערבית-היהודית של התקופה או שמא הדבר משקף רקע לשוני מסוים של השולח. לעניין התיארוך: בוודאות בין המאות ה-15 ל-19, אם כי ניתן ככל הנראה לצמצם את הטווח. במכתב נשלחות דרישות שלום למספר בני משפחה ומכרים נוספים (במיוחד בשו' 1–8 בפנים). השולח מתאר שורה ארוכה של מאורעות אלימות מזעזעים והרס כללי שמהם נחלץ כמעט בנס. הוא נרדף בידי "אלרג'אלה" (סוג של שוטרים?) שביקשו להרגו. בתחילה נסע ביבשה בחברת תורכים או "תורכמאנים" (תרקמאן). היה ברשותו מסמך (מרסום) הנוגע לאדם בשם חסן בן הכאשף (מנהל המחוז). לאחר שנפרד מן התורכים, באותו לילה ממש נשחטו חסן וכל התורכים והושלכו אל הים (או הנילוס) — דבר שגילה השולח בהגיעו לוואדי אלעראקת(?). השולח עצמו המשיך להיות נרדף (כולל בידי רג'אלה שירדו מן ההר מן עקבה?) עד שהגיע למקום הקרוי ריואן או דיואן. (במקום אחר במכתב הוא מזכיר מקום בשם ואדי אלעֻלייקאת ובן לוויה למסע ושמו צאלח אלעֻלייקי.) אותה קבוצה באה בלילה והרגה את הכאשף, ו-15 תורכים נמלטו, "וכל המסמכים נבזזו". החלק הבא של המכתב עוסק בשלושה דינרי זהב שעל הנמענים לגבות בפוסטאט/קהיר, וכן בסחורות שונות, שחלקן שלח השולח באמצעות מחמד אלבברי. הוא מבקש או חשבון (חסאב) או לוח שנה המשתרע על פני שנתיים. הוא מזכיר אדם בשם אלרייס/אלאמיר סמאעין. הוא מבקש שסעוד ועבד אלכרים יבואו לבקרו בזרניח' במהירות. הוא מדגיש את הקשר שלו עם סעוד באמצעות מטאפורה רפואית: "אני התריאק הבדוק שלך, ואת אישה זקנה, ואיש (זולתי) לא יבוא אל צידך וילך לפנייך". הוא מבקש ממנה להתפלל בעבורו. הוא מזמין דיו, נייר וקולמוסים, וכן מעט גבינת חלום ושמן זית. הוא נותן הוראה מוזרה לא לבוא אליו "ערומים" אלא להגיע לבושים (היטב) למען הרואים. הוא מבקש מסעוד לחלק כסף לעניים לזכותו, ולומר לאחותו ע'אליה להתפלל בעבורו בבתי הכנסת. בנוסף ראשון (פוסט-סקריפט) הוא מבקש חדשות על אחייניתו סוואר שעמדה ללדת. הוא מוסר ידיעות נוספות על אדם אחר (רב? "הראב") שעמד להיהרג, ואז הגיעה קבוצה ושמה אלג'ואבר(?), הרגה למעלה ממאה איש, והשולח נאלץ להימלט. בנוסף שני (פוסט-סקריפט) הוא מפרט פריטים שונים ששלח עם מחמד אלבברי, ומורה לנמענים למוכרם במחיר טוב. הוא מבקש מהם לטפל היטב במחמד זה, ובכלל זה להביאו לרופא הקראי כדי שיכין לו תרופה טובה. בצד האחורי, בכתב יד אחר, ישנם רישומי חשבונות בערבית-יהודית, וכן שתי שורות הכוללות דרישות שלום ל"אם ע'אליה". איחוד מאת עודד זינגר.

Princeton Geniza Project description: Family letter in Judaeo-Arabic. From an unidentified man possibly named Karīm, apparently in Zarnīkh (in Upper Egypt, see recto l. 44 and recto right margin l. 3), to his brother ʿĀzir and his mother (or at least an older female relative) Suʿūd the wife of Nissim al-Kohen, in Fustat/Cairo. He alternates between addressing ʿĀzir directly and addressing Suʿūd directly throughout the letter. In Judaeo-Arabic, with many quite modern dialectal features. The handwriting is reminiscent of some of the late Judaeo-Persian documents. The sender frequently mixes up emphatic and non-emphatic consonants (e.g., ק and כ, or ט and ת) and has unusual orthography throughout (e.g., זכות is spelled סכות); it requires further study to determine if this is the norm for Judaeo-Arabic letters of this period or if it reflects some specific linguistic background of the sender. Dating: Certainly 15th–19th century, but this range can likely be narrowed. There are greetings to several other family members and acquaintances (especially in recto, ll.1–8). The sender describes a great number of harrowing violent events and general destruction from which he narrowly escaped. He was being pursued by 'the rajjāla' (policemen of some sort?) who intended to kill him. He was initially traveling with Turks or "Turkmen" (תרקמאן) by land. He had a document (marsūm) with him concerning a certain Ḥasan the son of the kāshif (district administrator). He parted ways with the Turks, and that very night Ḥasan and every one of the Turks was slaughtered and thrown into the sea (or Nile), which the sender discovered when he arrived in Wādī אלעראקת(?). The sender himself continued to be pursued (including by rajjāla coming down from the mountain from ʿAqaba?) until he reached a place called ריואן or דיואן. (At another point in the letter he mentions a place called Wādī al-ʿUlayqāt and a traveling companion named Ṣāliḥ al-ʿUlayqī.) The same group had come in the night and killed the kāshif, and 15 Turks had fled, "and they plundered all of the documents." The next part of the letter deals with 3 gold coins that the addressees are supposed to collect in Fustat/Cairo, and also various commodities, some of which the sender sent with Muḥammad al-Babarī. He asks for either an account (ḥisāb) or a calendar spanning two years. He mentions someone named al-rayyis/al-amir Samāʿīn. He wants Suʿūd and ʿAbd al-Karīm to come see visit him in Zarnīkh, quickly. He emphasizes his bond with Suʿūd with a medical metaphor: "I am your tested theriac, and you are an old woman, and no one (but me) will come to your side and go before you." He asks her to pray for him. He orders ink, paper, and pens, plus some halloumi cheese and olive oil. He gives the strange instruction not to come to him "naked" but to come dressed (well) for the sake of onlookers. He asks Suʿūd to distribute money to the poor for his sake, and to tell his sister Ghāliya to pray for him in the synagogues. In a first postscript, he asks for news of his niece Siwār who was due to give birth. He gives further news about someone else (a rabbi? הראב) who was going to be killed, but then a group called al-jawābir(?) came and killed over a hundred people, and the sender was forced to flee. In a second postscript, he lists various items that he has sent with Muḥammad al-Babarī, instructing the addressees to sell them for a good price. He asks them to take good care of this Muḥammad, including bringing him to the Qaraite physician in order to have a good medicine prepared for him. On verso, in a different hand, there are jottings of accounts in Judaeo-Arabic, along with two lines containing greetings to 'the mother Ghāliya.' Join by Oded Zinger. ASE.