מכתב מאברהם בן יצחק אלאנדלוסי בירושלים אל שותפו אבו יעקוב יוסף בן עלי הכהן פאסי בפוסטאט, בסביבות שנת 1052

תיאור

מכתב מאברהם בן יצחק אלאנדלוסי בירושלים אל שותפו אבו יעקוב יוסף בן עלי הכהן פאסי בפוסטאט, בסביבות שנת 1052. זו הייתה שהותו הראשונה של אברהם בירושלים. הוא היה מודאג כיוון שלא קיבל דבר מיוסף זמן רב, אך זה עתה פגש מגרבי אחד שהגיע מן המערב באותה ספינה שבה הפליג יוסף, והלה הראה לו כמה מכתבים שהביא עמו מיוסף. אברהם מצטער לשמוע על ההפסד הכספי שספג יוסף עם ברהון [בן מוסא אלתאהרתי]. הוא מודה ליוסף על שטרח בעניין מכירת הבגדים. "אך כאן אין ביכולתנו ללבוש אלא בגדי פשתן מטולאים, שהרי הארץ 'מותשת מן המאורעות' ולא חנויות ולא בתים פתוחים." (גיל מפרש את הביטוי 'לל־אחדאת' כלאל' כמתייחס לכנופיות מזוינות המשוטטות בארץ, ומציין שכפירא תרגם זאת כ"האיכרים אומללים".) "ובאשר לשאלתך על מצבי כאן והאם אני מתפרנס, הארץ מתה; אנשיה עניים ומתים, ובפרט בירושלים; איש אינו שוחט בהמה לא בימות החול ולא בשבת, ואין למצוא עוף. הקור עז מאוד, ובעזרת השם אצא לדרך לאחר הצום הקטן." הוא מבקש מיוסף להשתמש בחלק מעשרת הדינרים כדי לקנות עבור בת דודתו של אברהם היתומה (בנת ח'אלתי) שני מטפחות ראש (מעג'רין), אחת כחולה ואחת ירוקה, ומטפחת (מנדיל) לספר תורה, ולשלוח אותם עם ברהון — או עם כל אדם אחר — לקירואן. הוא מבקש מיוסף, למען העצביה (הקרבה השבטית) שביניהם, להשגיח על החנות (דוכאן) ולמלא את מקומו של אברהם שם. הוא שולח דרישת שלום לאסחאק, למוסא, לאברהם הכהן ולנהראי. במיוחד הוא מברך את נהראי על החלמתו מן המחלה שחלה בה בברקה. בסוף המכתב (v15–19) מספר אברהם שהוא עצמו חלה אנושות, שכב מרותק למיטתו חודש שלם ברמלה וזמן ארוך אף יותר בירושלים, אך התאושש, "ברוך גומל לחייבים טובות". איש לא תלה תקווה בהחלמתו, לא הוא ולא הסובבים אותו. (כך פירש גם כפירא את "מא טמע בנא אחד לא אנא ולא מן ענדי" ו"מא טמע לנא אחד בל־חיא". גיל, ככל הנראה בטעות, קורא זאת כניב שמשמעו "אל יקנא בנו איש", אך זהו מוטיב שכיח בתיאורי מחלות אנושות בגניזה — להדגיש עד כמה נואשו הכל.) יוסף לא היה מאמין אילו סיפר לו אברהם כמה כסף הפסיד מאז שעזב את החנות ועד לרגע הכתיבה. הוא חותם שוב בדרישות שלום לאותם ידידים, למשפחותיהם, ולאבו זכרי יהודה. הכתובת רשומה באותיות ערביות: לפוסטאט, אל אלמעארג' (?), ליד שער דאר אלברכה. אחריה מופיעים לפחות ארבעה שמות (מוסלמיים) של המוליכים.