רשימת חלוקת צדקה גדולה בכתב קליגרפי. התיארוך: המחצית הראשונה של המאה השתים־עשרה

תיאור

רשימת חלוקת צדקה גדולה בכתב קליגרפי. התיארוך: המחצית הראשונה של המאה השתים־עשרה. לפי גויטיין, הרשימה נערכה לצורך חלוקת סיוע קהילתי. לפי כהן, לא ניתן לקבוע איזה סוג של סיוע נועד להיות מחולק (מזומן?), אך גויטיין משער שהמספרים הדחוסים בין השורות מציינים את מספר הנפשות בכל בית אב (ישנם כשמונים וחמישה בתי אב), ושהרשומות ללא מספרים מייצגות בתי אב בני נפש אחת בלבד. ברוב רשימות הצדקה המתעדות את מנת ככרות הלחם שחולקה בימי שלישי ושישי, המספרים מופיעים לצד שמות המקבלים. בצדו האחורי של הדף הושאר מקום עבור בני הרום (יוצאי ביזנטיון), אך במקום זה נרשמה הערה נוקבת: "את הרום אי אפשר לספור". בראש הרשימה עומד "בן טובים", איש ממשפחה מיוחסת. כדי למנוע ממנו מבוכה, "האיש מן המשפחה הטובה" נרשם באופן אנונימי, אף שדורג במקום הראשון ברשימה — מקום של יוקרה — מייד לפני קרוביהם של שני בעלי מעמד נוספים. בעלי המעמד מכונים "הראש" (אלראיס), ואולי היו פקידי ממשל או רופאים, שנקראו כך משום שלעיתים קרובות עמדו בראש מחלקות בבתי חולים. בהמשך הרשימה מופיעה רשומה יוצאת דופן, "הזגג הנסתר" (זג'אג' מסתור), הממוקמת בין קלף־מכין (בעל מלאכה נמוך־שכר), בנאי (עוד עובד בשכר נמוך), ומהגרת מעכו (אלמנה, ככל הנראה) שהתגוררה בביתו של אחד הסוחרים הבולטים בפוסטאט, אלֻלבּדי. זגג זה, נציגם של "העניים העובדים", התבייש להופיע ברשימת צדקה, ולכן נרשם (או שהממונים על הצדקה רשמוהו) הן באלמוניות והן בכינוי "מסתור", המעיד שבדרך כלל לא נזקק לצדקה. יש לשים לב לריבוי בעלי המקצועות הפשוטים ברשימה, ובהם מלמד, כמה שמשי בית כנסת, וכמה משגיחי כשרות. אלה, שריחפו מעט מעל "קו העוני", נזקקו לעיתים תכופות להשלמה מקופת הקהילה. מופיעים כאן אלמנות ויתומים רבים, וכן שתי גרושות. בין ה"חלשים" האחרים נמנים החולים והמוכי גורל.