זהו המכתב הרביעי ששלח רבי יונתן הכהן ב"ר דוד מלוניל אל הרמב״ם (שפעל במצרים בקירוב 1168–1204), בשמו הוא וגם בשם כל חכמי פרובאנס. המכתב עוסק בשלושה עניינים. (1) הם הצליחו למצוא מתרגם ל"מורה הנבוכים" — שמואל ב"ר יהודה אבן תיבון. "אכן היה [המורה] 'כצרור אבן במרגמה' (משלי כו, ח) ו'כשושנה בין החוחים' (שיר השירים ב, ב), ספר לאיש לא יודע ספר, לולי המציא לנו בוראנו איש חכם ונבון בכל חכמה, אשר אביו לימדהו לשון ערב, בן החכם המופלא, הרופא הנעלה, יהודה אבן תיבון הספרדי." בהמשך מונה יונתן רשימת חיבורים שתרגם יהודה אבן תיבון: ספר האמונות, ספר חובות הלבבות, מדות הנפש, מבחר הפנינים (של אבן גבירול), הכוזרי, וספר הדקדוק וספר השרשים של אבן ג'נאח. אחר כך, בהתייחסו למדרש על שמואל א' ג, ג ("ונר אלהים טרם יכבה [ושמואל שוכב בהיכל ה']" — נרו של עלי טרם יכבה כשהאיר נרו של שמואל הרמתי), הוא חוזר אל שמואל בנו של יהודה, שהחל את דרכו בחיי אביו ומורו. "רדה הדבש מגוית האריה אל כפיו (שופטים יד, ט), והאכילנו, בקצה העט אשר בידו, מן הדבש [מפיך] ומטיפות המור מאצבעותיך, ותֵּאורנה עינינו לראות את הנעלם. לא שבעו עינינו מראות ולא אזנינו משמוע, ותשוקתנו גדלה [מכפי] שהיתה בראשונה, כציפור צמאה שהחלה לשתות ולוקחים ממנה את הכוס, או כתינוק היונק שנקרע מעל שדי אמו." (2) מכאן עובר המכתב לעניין השני: הם מבקשים שיישלח אליהם החלק השלישי והאחרון של "מורה הנבוכים", שטרם ראוהו. (3) העניין השלישי נרמז בנספח שבסוף המכתב, ובו חוזר יונתן על בקשה לתשובות על עשרים וארבע השאלות ששלחו בעניין "משנה תורה". תשובת הרמב״ם, שלא נענה לשלושת המכתבים הראשונים, נשתמרה (לא בגניזה). מן התשובה מתברר גם שהמכתב הזה של רבי יונתן מלוניל היה מלווה במכתב אל הרמב״ם משמואל אבן תיבון, שבו הציג את עצמו, ביטא את משאלתו לצאת למצרים ולפגוש את הרמב״ם פנים אל פנים, וביקש עצה בכמה עניני תרגום. בצד ורסו שלושה גושי טקסט שונים. בראש הדף, במחיקה כמעט מלאה, הכתובת שרובה עלה בידי שטרן לפענח באור אולטרה-סגול (משה יצ בן . . . ר מימו[ן] זצל המגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל). לאחר מכן אחת עשרה שורות בכתב ידו של הרמב״ם, ככל הנראה הערות לעצמו ו/או לעוזרו בעת שתייק את המכתב: "וכשנתאחרו התשובות על שאלותיהם להגיע אליהם מחמת חולי [. . .], שלחו מכתב רביעי זה לבקש את התשובות ואת המורה, וזה נוסח מכתבם. [. . .] המורה, ותוחשנה התשובות המאחרות." המילה שלאחר "חולי" קשה לקריאה: שטרן מציע לקרוא "רבאני" ולתרגם "טירוף אלוהי", ואילו בנת מציע "ובאני" — כלומר מחלה מגפתית. לבסוף, בכתב יד שלישי, מופיע תאריך שוודאי הוסיפוֹ בעל מאוחר יותר של המכתב: יום שני, ב' באלול ה'ת"ר (=1269 לספירה), שבת פרשת שופטים. הפרטים ברובם מניתוחו של שטרן, ולניתוח כללי של מקום המכתב במסכת ההתכתבות בין הרמב״ם לחכמי פרובאנס ראו שם.