מכתב בערבית-יהודית. השולח הוא ככל הנראה מחרוז בן יעקב

תיאור

מכתב בערבית-יהודית. השולח הוא ככל הנראה מחרוז בן יעקב, סוחר הודו ובעל אונייה (נאח'ודא) המוכר ממסמכים שתאריכם 1131/32 עד 1150 לסה"נ לערך (הזיהוי נעשה על ידי אמיר אשור ומרדכי עקיבא פרידמן). השולח שהה קודם לכן בקוץ ועתה הוא נמצא באחת העיירות בריף המצרי או בארץ ישראל וסוריה (הלבנט), שכן הוא מבקש לקבל חדשות על משלוחים שנשלחו אליו מעדן. בקטע זה נשתמרו החלק התחתון של פני המסמך והחלק העליון של גבו. השולח מתלונן על כך שהוואלי סחט ממנו כסף השנה לתשלום מחצית מס הגולגולת (ג'זיה) של הִבּה. הוא מוסר שמגרבי אחד הגיע מדמשק, והקהילה התקשרה עמו בהסכם שילמד את ילדיהם וישמש שליח ציבור במשך שנה אחת, והם ישלמו לו 9 קרטאסים(?) ושני פלוס בחודש ואולי 2 דרהמים נוספים לכיסוי מס הגולגולת שלו. השולח מצטט מאבות ד, ט ("כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר"). השולח שמח מאוד על ההתנצלות של הנמען ועל המתנה (של 20 דרהמים?) ושב ומדגיש שלא היה צורך בכך. הוא מתבייש לשלוח מכתבים לבני דודיו (אבנא' ח'אלה) משום שאין בידו מתנות לשלוח להם. בשולי פני המסמך מופיעה בקשה לדבר מה (קרכה?) עשוי פשתן לבן (נראה שיש כאן מילה יהודית-פרסית, "באבת", המשמשת בהקשר דומה לזה שבמסמך אחר — ראו מאמרו של שקד על דו-לשוניות פרסית-ערבית). עיקר הטקסט בגב המסמך עוסק במשלוח של ציפורן (תבלין) שמעולם לא הגיע לידי השולח. ייתכן שהאשמה רובצת על אדם בשם סולימאן, והשולח נראה כמי שחושש ממנו ("אין מי שיתבע אותו מלבד האלוהים"?). אפשר שהמשלוח הופקד אצל בני אבו סעד שאינם מהימנים. הנמען מתבקש לסייע בעניין. השולח מתלונן שאיש אינו מוכן להלוות לו כסף או ללוות ממנו כסף. הוא מבקש מהנמען להשמיע מילה טובה אצל בן דודו (אבן עם), "המכיר היטב את ארץ ישראל וסוריה". השולח טוען שהוא יודע להפוך דרהמים לדינרים. הוא מבקש מגילת קלף (גביל) ואת הלכות שחיטה בערבית (כפי שהבטיח לו הנמען), ומבקש מהנמען למכור עבורו כרך תורה. השורה האחרונה ששרדה במכתב (בשוליים של גב המסמך) מזכירה את ארץ ישראל וסוריה, חוטי טווייה, נושאדר (סל אמוניאק) ו"רוק של מ[...]".