מכתב השייך לאשכול מכתבים (IB VI, 41-45) הנוגעים לאסמאעיל אלפאצד

תיאור

מכתב השייך לאשכול מכתבים (IB VI, 41-45) הנוגעים לאסמאעיל אלפאצד, שגויטיין מתאר אותו כ"סוחר הודו ממעמד נמוך מאלכסנדריה". המכתב נשלח מיוסף אל אחיו או גיסו, אסמאעיל אלפאצד, סוחר הודו בעדן. בערבית-יהודית. פרנקל מזהה את מקום הכתיבה כאלכסנדריה ואת התאריך כשנת 1176 (כנראה על סמך VI, 42, המתוארך ומתייחס לחלק מאותם אירועים). המכתב פורש סאגה משפחתית מעניינת: דודו של הנמען מצד אמו נפטר בעודו מסע יחד עם הנמען להודו, והנמען טיפל בו לפני מותו. בני המשפחה טרחו הרבה להסתיר את בשורת מות הדוד עד שיקבלו דיווח מפורט על צוואתו. המכתב הארוך מתאר שוב ושוב את החרדה של כל בני המשפחה בציפייה לחדשות על שלום הנמען ועל תוכן הצוואה. אמו של הנמען, כששמעה על מות אחיה ועל תלאות הנמען בים, חלתה וצמה עד שהגיעו ידיעות על שלומו. אביו נשאר ער בכל הלילה כדי להתפלל בעדו. הכותב מציין: "לו ידעת כמה שכר (בשמים) אתה מקבל על כל מכתב שאתה כותב לנו, לא היית עושה דבר מלבד לכתוב לנו מכתבים." המשפחה מברכת את הנמען על רכישת עבד (ע'ולאם). לבסוף, בסוף המכתב, מתברר טעם הדאגה סביב הצוואה: הדוד ידע או חשב שאשתו הייתה בהיריון בעת יציאתו לדרך, אולם ספרו תשעה חודשים ולא נולד תינוק. ספרו עוד תשעה חודשים, וילדה בן. המשפחה מבקשת מסתמא להבטיח שדבר מנחלת הדוד לא ייפול בידי אשתו או בנה. אפילו המוסלמים אומרים: "מעולם לא שמענו דבר כמו שעשתה אישה יהודייה זו. אינה ראויה אלא לאש הגיהינום." האלמנה הצליחה לאסוף לצדה כמה בעלי-ברית מקרב היהודים הביזנטים, והם הצליחו לכנס עשרה יהודים למילה, אך בלי חזן או דיין נוכחים. בתוך מסירת דרישות שלום מכל בני המשפחה בשולי צד ורסו, מדווח הכותב בציניות שגם התינוק הרך שולח את דרישת שלומו. חלק מן המידע מבוסס על פרנקל ועל הערותיו של גויטיין המצורפות למסמך.