מכתב מנהראי בן עלאן, ששהה בעיידאב שעל חוף ים סוף, אל בנו עלאן בן נהראי באלכסנדריה, בעניין משלוחי סחורה

תיאור

מכתב מנהראי בן עלאן, ששהה בעיידאב שעל חוף ים סוף, אל בנו עלאן בן נהראי באלכסנדריה, בעניין משלוחי סחורה. על יסוד מכתב של סוחר הודו אחר והתאריך שעל המכתב — ח' בסיוון — סביר להניח שנכתב ב-16 במאי, בשנה כלשהי לאחר 1141. נהראי מוזכר לעתים קרובות כבן דורם ושותפם של מצ׳מון, הנציג הרשמי של הסוחרים בעדן, ואבו זכרי הכהן, המקביל לו בפוסטאט. נהראי כותב שהוא מפליג יחד עם סוחרים מוסלמים ויהודים על ספינתו של אלדיבאג׳י ("סוחר הברוקד") — או, סביר יותר, אלדיבג׳י ("איש האיים המלדיביים"), כפי שהציע נזים סטאר. בעיידאב מכרו הסוחרים חלק מסחורתם, וכן החליפו סחורה במוצרים משוקי המזרח. הוא מתאר שקרב מועד ההפלגה, ולכן חילקו עצמם הסוחרים לשתי קבוצות כדי לכסות שטח רב יותר: המוסלמים ערכו קניות בשוקי הפלפל ועץ הברזיל, והיהודים בשוק הלכה, וגם מכרו חלק מסחורתם תמורת מזומן. נהראי רכש 330 ליטראות לכה (שרף של חרק הלכה המשמש בלכה, בשעווה ובצבע אדום), שילם שני דינרים עבור אריזה, בד קנבס וחבלים, וביצע כמה רכישות נוספות, ובהן סארי שנועד להיות מתנה — וכל אלה הותירו אותו ללא מזומן למשלוחים נוספים. בנוסף, שילם דינר אחד לאבו אלפצ׳ל בן אבו אלפרג׳ אלדמיאטי (מנמל דמיאט שבמצרים) עבור הוצאות הלכה. אלדמיאטי היה אמור למסור את הלכה, העתק מן החשבון ורשימת החלוקה לאבו זכרי יהודה הכהן, שימכור את המשלוח, יחלק את חלקו לשותפיו, ולאחר מכן יעביר את היתרה ואת החשבון לעלאן. נהראי מזכיר גם שיחיא בן שר שלום נשא משלוח שני שכלל שתי חבילות של עץ ברזיל במשקל שני בהארים (600 ליטראות) ועוד 70 ליטראות, שתי חבילות של קונכיות קאורי במידת מד אחד (ככל הנראה המד הירושלמי, כ-100 ליטר), חמישה מנא (כשתי ליטראות) של עץ אשבאה, וחצי מנא של קמפור ישן. נלוו למשלוח גם עשרה גלימות קצ׳י שיימכרו כדי לכסות מכס והוצאות נלוות. יחיא היה אמור לרשום חשבון, לנכות מכס והוצאות, ולמכור כמידת הצורך, אך תחילה להודיע לעלאן, שיורה אם למכור את כל המשלוח או רק חלקו; נהראי מזכיר, למשל, שאפשר שימכרו את קונכיות הקאורי בספרד. נהראי מוסר דרישת שלום לעלאן, לנכדיו, לאשתו שלו, לאשת עלאן, לאחיו ולאחייניו, ומפציר בעלאן לדאוג למשפחה. הוא מורה לו לשמור על מכתבים שהשאיר בביתו, שכן הם כוללים חשבונות. לסיום כותב נהראי שאינו מצפה שההפלגה תניב רווח רב; לבסוף שלח 100 דינרים למצ׳מון בתקווה שאלה יניבו תשואה טובה יותר. הוא מורה לעלאן להפריש 15 דינרים לקראת שובו, ולקחת עשירית מרווחי המשלוחים הנזכרים ולהשקיעה בהפקת רווחים נוספים.