מכתב בעברית (מתובל בערבית, תורכית ואיטלקית), הממוען לשני סוחרים אלמונים (אחד מהם דודו של הכותב), ונכתב ככל הנראה באלכסנדריה באמצע המאה השש-עשרה. הכותב מדווח על קבלת הפנים האלימה שנערכה לספינות אירופיות בנמל אלכסנדריה, כמעשי תגמול על השתלטות שבוצעה על ספינת סוחר מצרית במסינה (סיציליה). "הבוקר ממש הגיע הצ'אוש באשי ועלה על הגליאון הוונציאני שבא מכרתים ("קנדיה"). הוא לקח בשבי את המלחים יחד עם קברניטם, וכעת הוא מוליכם לפוסטאט/קהיר בלוויית 30 יאניצ'רים מן המגדל [ככל הנראה מגוריהם באלכסנדריה?]. לו היה אנדריאה די אוריו בא עם ספינותיו, או צ'יקלה הפריבטיר (ha-sholel) עם ספינתו, לא היו נוהגים בהם כך." שלטונות אלכסנדריה חתכו כפי הנראה את עוגניהן של ספינות אירופיות רבות אחרות ופגעו במעגנים (האסקאלה = escala, מאיטלקית), דבר שגרם לבהלה ולפחד בקרב הקברניטים (פאטרונס) שנאלצו להיפרד מספינותיהם המשוטטות עתה חופשיות בים. הכותב מדגיש כי ספינה ונציאנית הבאה מכרתים ונושאת את דגלה ("בנדריה") של סן מרקוס (המכונה עון מארקו = סין מארקוס, כדי להימנע משימוש במילה "סן") אינה עוסקת במעשי שוד ים ואין להתייחס אליה כך. הסיבה לכל אלה היא שעלי נומייר אלרשידי הגיע בשבוע שעבר עם מכתב עבור המושל (סנג'ק), ובו הודיע לו כי ספינתו הוחרמה במסינה, וזאת אף לאחר שקיבל הבטחה למעבר בטוח (אלאמאן). הכותב ממליץ בתוקף שהנמענים יפנו אל הקונסול, שיכתוב מיד למסינה ויורה להשיב את ספינתו של עלי נומייר, אחרת ידע הבאשא כיצד לטפל בשבויים הוונציאנים הללו, והמצב יהיה נורא עבור כל הספינות הנוספות שיגיעו ממסינה. ישנם שניים או שלושה קברניטים פלורנטינים שמתייאשים עתה מלצאת מאלכסנדריה שכן עסקיהם נמצאים במסינה. עם זאת, אין על הנמענים לחזור מילה במילה על דברי עלי נומייר בפני הקונסול או בפני יתר הסוחרים, שכן הוא שיקר. לא הייתה כל הבטחת מעבר בטוח. אלא שהמוסלמים עגנו בטעות באזור השייך לסירקוזה בלב הלילה, בחשבם כי הם נמצאים באלמהדיה (תוניסיה). כאשר החלו הפעמונים (ha-campanacci) לצלצל עם בוקר, הבינו כי הם בנמל נוצרי ומיהרו להימלט. ספינתם עלתה על שרטון של סלעים, והם נלקחו בשבי על ידי כמה סירות קטנות ממגדל סירקוזה. כל זאת ידוע משום שספינה הגיעה לאלכסנדריה עם 20 שבויים ממסינה, אשר סיפרו כי הספינה נתפסה בסירקוזה ולא במסינה. הכותב פונה לנמענים לפעול במהירות כדי לפתור את הבעיה ולשלוח לו תשובה. הוא עיכב שתי ספינות שעמדו להפליג מאבו קיר לכרתים, עד שיקבל תשובה, שכן אין הוא רוצה שהידיעות על אירועים אלה יגיעו לאירופה וירתיעו את ספינות הסחר הרגילות מלבוא לאלכסנדריה בשנה זו. לאחר מכן עובר הכותב לענייני עסקים, ומזכיר מודיעין שקיבל במכתב ממסר ג'קומו ובמכתב לאדם בשם ארן. על הנמענים לקנות כמויות ככל שיוכלו של פלפל שחור, כיוון שהספינות הבאות מליבורנו וממסינה אינן צפויות להביא הרבה. וכך גם באשר לזנגביל: הזנגביל הטרי כולו נמכר באירופה, ולכן הספינות המגיעות ירצו עוד, אך רק טרי — אסור בשום אופן שיהיה רקוב. הכותב מזכיר גם תבלינים, פשתן ועורות. השנה לא צפויות ספינות מצרפת, אך הספינות מליבורנו וממסינה יקנו סחורות כדי לשלחן משם לצרפת. "אמרתי לכם פעמים רבות שחרובי סנה (ח'יאר שנבר) נדרשים מאוד בכל אירופה, אך לא הקשבתם." הכותב מזכיר לאחר מכן את שותפותו של הנמען עם משה בן שושן. אגוזי מלך נדרשים מאוד בוונציה. הכותב עומד בקשר עם סוחר מרגוזה (דוברובניק) המספר לו שלאחר האירועים באלכסנדריה, גם אם היה מקבל את משקל כל סחורתו בזהב לא היה חוזר לאלכסנדריה, ואף סוחר אירופי לא ירצה לבוא לכאן שוב לאחר האירועים; כל אלה הנמצאים כעת באלכסנדריה מתכוונים לעזוב. אותו סוחר מרגוזה תכנן לבוא ולחיות שם שלוש שנים, אך עתה הוא מתכנן להסתלק. הכותב מסיים בהמרצת הנמענים לפעול במהירות, ולזכור לקנות כמויות גדולות של זנגביל טרי ושל פשתן. המידע ברובו על פי מהדורתו והערותיו של אברהם דוד.